איך לספר לילדים על מחלה של אחד ההורים?
נכתב אודות מחלת הסרטן אך רלוונטי גם לנושאים נוספים
לספר לילדים על סרטן של אחד ההורים היא חוויה לא פשוטה.
לרוב, השאלה המרכזית שעולה היא האם לספר לילדים את האמת ולהיות כנים איתם או לחסוך מהם את המידע הקשה ובכך להגן עליהם.
למרות הקושי שבדבר מחקרים מלמדים ששיח פתוח וישיר עוזר לילדים להתמודד עם אבחון סרטן של אדם קרוב אליהם. יתרה מזאת, לרוב ילדים נוטים לשים לב שמשהו לא בסדר קורה במשפחה ורוצים מידע כן ואמין.
לפני השיחה
-
נסו להקדיש לעצמכם מעט זמן לפני השיחה. הרשו לעצמכם לעבד את החדשות ולהתייחס אליהן לפני שתדברו עם ילדיכם.
-
ילדים בגילאים שונים מגיבים בצורה שונה לחדשות על אבחנה של מחלה קשה לכן כדאי להתאים את התוכן למה שהם מסוגלים לקלוט (הרחבה על שלבי ההתפתחות בהמשך).
-
תכננו את השיחה הראשונה - מה תגידו? מי יהיה איתכם בשיחה? מתי תנהלו את השיחה? אם יש מספר ילדים, האם תדברו עם כולם יחד או בנפרד?
-
בחר את הזמן הנכון (כשהילד ואתם פנויים לכך. למשל, לא לפני השינה) וקח את הזמן שלכם. אל תיכנעו לפיתוי לסיים את השיחה הראשונית במהירות, ואפשרו לילדים את הזמן שהם זקוקים לו כדי לעכל את החדשות. לדגומה, לא ללחוץ עם שאלות אם הילד לא שואל, לדעת שהשאלות יכולות להגיע מאוחר יותר בסיטואציות כמו בעת רחצה, שעת שינה או זמן ארוחת הערב.
-
בקשו מבן/בת הזוג או מבן משפחה אחר להיות חלק מהשיחה הראשונה על מנת שיוכל לתמוך בכם.
-
היו מתואמים עם בן הזוג (במידה ויש) לגבי התכנים ומידת החשיפה בשיחה. עברו על הנושאים שאתם רוצים להתייחס אליהם, כמו כיצד הטיפול ישפיע עליכם פיזית וכיצד הוא ישנה את מה שתוכלו לעשות ביום יום.
במהלך השיחה
-
בררו עם ילדכים האם הם שמו לב לשינויים ומה כבר יודעים. תוכלו להגיד למשל: "האם שמתם לב שמשהו השתנה אצלי בזמן האחרון?" ובמידה והם יודעים שמדובר בסרטן, אפשר לשאול מה הם יודעים על סרטן? מה הם חושבים שקורה או שיקרה?
-
תנו לילדיכם לשאול כל שאלה שהם רוצים לשאול.
-
היו כנים וישירים. ילדים, לא משנה גילם, חשים כשמשהו לא בסדר וכשאתם לא מספרים להם את האמת זה רק מחמיר את הפחדים שלהם. עם זאת, חשוב לספק מידע שמתאים לגיל הילדים.
-
שמרו על שפה פשוטה. אל תפחדו להשתמש במילה "סרטן" ולדבר איתם בפתיחות על האבחנה והטיפול שלכם (מילים כמו "המחלה" עלולות ליצר בלבול ופחד בקרב הילדים).
-
השתדלו שלא להציף את הילדים במידע רב מדי מכיוון שהם עלולים להתקשות לעבד את כל זה (חשובו על השיחה הראשונה כעל שיחה ראשונה בסדרת שיחות).
-
זה בסדר להגיד "אני לא יודע". אם הילד שלכם שואל אתכם משהו שאין לכם תשובה עליו, אמורו את האמת.
-
אל תפחדו להביע רגשות. בסיטואציה רגישה כזו, אתם לא יכולים להתכונן לכל תגובה שתהיה - מצדכם או מצד הילדים. זה נורמלי ובסדר להביע עצב.
-
אל תבהלו מתגובה סוערת של ילדיכם. דיבור על הרגשות שלכם ושל ילדיכם בכנות ובפתיחות עשוי להפחית את הלחץ של ילדיכם.
-
שמרו על אופטימיות ותקווה עבור ילדיכם.
.png)
חשוב לזכור!
-
אתם מכירים את הילדים שלכם הכי טוב. סמכו על עצמכם והיו שם בשבילם.
-
היו רכים עם עצמכם. אין דרך אחת נכונה לבצע את השיחה הזו, הדרך שלכם היא הטובה ביותר.
שלבי התפתחות של ילדים
תינוקות (0.5-2)
לתינוקות יש פרספקטיבה אגוצנטרית. יש להם מודעות מועטה למחלה והם חוששים בעיקר מפרידה. כשהורה חולה בסרטן, ילדים מרגישים את שינוי האווירה והשגרה המשפחתית, אבל הם לא יכולים להבין מה קורה כי אין להם יכולת תפיסה או הבנה (קוגניטיבית) אודות המחלה.
התגובה שלהם למצב הרוח המשתנה של המשפחה יכולה להתבט בעיקר בהתנהגות - בעצבנות, הפרעות שינה ושינויים בתזונה.
גיל הגן (6-3)
ילדים בקבוצת גיל זו מתחילים להבין את ההבדל בין להיות בריא או להיות חולה. לעתים קרובות הם חושבים שהעולם סובב סביבם ומאמינים בחשיבה "קסומה" (אני יכול לגרום לדברים לקרות). לכן, הם עלולים להאמין שהם יכולים לגרום לסרטן ולהרגיש אשמה בעקבות כך. אי לכך, חשוב להביר שאין להם קשר למחלת ההורה.
גיל יסודי (12-7)
ילדים בגיל בית הספר מעורבים יותר בשגרה המשפחתית ויש להם יותר משאבים רגשיים ומיומנויות קוגניטיביות כדי להבין מה קורה סביבם. חלק מהילדים יודעים מה המשמעות של סרטן אבל אולי לא יודעים מה גורם לסרטן ו/או מה ההשלכות שלו. יש להם הגיון פשוט של סיבה ותוצאה, והם עשויים לדאוג מאוד בנוגע למחלה של ההורה. בנוסף, עשויה להתחיל להתגבש אצלם הבנה בנוגע למוות והם נוטים לשאול שאלות לגביו.
הם יכולים לחוש אשמה על דברים שעשו או אמרו, לכן חשוב להבהיר להם שאין להם קשר למחלה של ההורה. קשיים מסוימים יכולים להופיע לגבי שינה, אכילה, ביצועים בבית הספר ומערכות יחסים עם חברים. כמו כן, סומטיזציה תכופה (למשל, כאבי ראש, כאבי בטן) יכולה להופיע, בשל רמות חרדה גבוהות.
בני נוער (18-13)
לבני נוער יש חשיבה מופשטת והבנה כמו של מבוגרים אודות מחלה, ולכן כדאי שיקבלו מידע מספק ואמין על מחלת ההורים (אחרת יפנו לד"ר גוגל). הם מסוגלים להרהר בהשלכות אפשריות של המחלה ובהשפעה של המחלה על המשפחה.
עידן
רשימת מקורות
Barnes, J., Kroll, L., Burke, O., Lee, J., Jones, A., & Stein, A. (2000). Qualitative interview study of communication between parents and children about maternal breast cancer. Bmj, 321(7259), 479-482.
Dalton, L., Rapa, E., Ziebland, S., Rochat, T., Kelly, B., Hanington, L., ... & Richter, L. (2019). Communication with children and adolescents about the diagnosis of a life-threatening condition in their parent. The Lancet, 393(10176), 1164-1176.
Meriggi, F., Andreis, F., Liborio, N., Codignola, C., Rizzi, A., Prochilo, T., ... & Zaniboni, A. (2017). Parents with cancer: Searching for the right balance between telling the truth and protecting children. Palliative & supportive care, 15(1), 88-97
Semple, C. J., & McCaughan, E. (2013). Family life when a parent is diagnosed with cancer: impact of a psychosocial intervention for young children. European journal of cancer care, 22(2), 219-231.